בשנת 1962, K. Zoser ואחרים מהמכון גילו לראשונה ש-CO2 סופר-קריטי יכול לשמש כממס מיצוי לקפאין, ובכך הניחו את הבסיס התיאורטי לטכנולוגיית מיצוי נוזל סופר-קריטי לניקוי קפאין. בשנת 1978, המפעל הראשון שהשתמש בטכנולוגיית מיצוי נוזלים סופר קריטיים לניקוי קפאין החל רשמית בייצור. לאחר מכן, המשיכו לצוץ פטנטים לשימוש בשיטות מיצוי נוזלים סופר-קריטיים להפחתת ריח של שמנים צמחיים ולהסרת קפאין מפולי קפה. בשנת 1978, לאחר שנערך הסמינר הראשון על טכנולוגיית מיצוי נוזלים סופר-קריטיים ברפובליקה הפדרלית של גרמניה, הופיעו בזה אחר זה דיווחים על המסיסות המשמעותית של נוזלים על-קריטיים לחומרים נוזליים ומוצקים. מאז, טכנולוגיית מיצוי נוזלים סופר קריטיים זכתה לתשומת לב רבה והתפתחה במהירות.
מכיוון שלנוזלים סופר-קריטיים יש חדירות גבוהה, יכולת מיצוי חזקה, קצב העברת מסה מהיר ויכולים להיכנס בקלות לתאי רקמה, הם יכולים לחלץ רכיבי חומר שלא ניתן להשיג בשיטות רגילות. הנוזל העל-קריטי הנחקר והמיושם ביותר הוא פחמן דו-חמצני על-קריטי (CO2). הטמפרטורה הקריטית של CO2 היא 31.06 והלחץ הקריטי הוא 7.3 MPa. ניתן לחילוץ בטמפרטורת החדר ומתאים במיוחד למיצוי של חומרים רגישים לחום ולא יציבים מבחינה כימית. הוא גם לא רעיל, חסר צבע, חסר ריח, נטול זיהום, אינרטי, לא דליק, אינו מגיב כימית עם רוב החומרים וזול וקל להשגה.